<h1>סמ"ק מצוריך סימן רכ"ב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
שלא לשתות יין של גוים. וחומץ אע"פ שהתלמוד מתיר ליגע בו גוי אין בקיאין מתי קרוי חומץ לכן נהגו העולם איסור ואין להתירא), ושכר של גוים אסור מפני שמערבין בו שמרים יין ומאוצר שריב), ושמא היינו דווקא בשכר תמרים אבל בשכר שלנו אין רגילות לערב בהן שמרי יין, ומי בוסר אסור ליגע בהן גוי דלאו אנן בקיאין מתי קרוי בוסרג), ויין מבושל מותר ליגע בו גוי פירוש אחר שהרתיח על האורד), מי תותים וכל דבר שהוא יקר מן היין אין קונין מן הגוי אלא אם כן רואהו ישראל נמשך מן החביתה). א)0ויין של ישמעאלים אף על פי שאינם מנסכים מכל מקום אסור הוא בשתיה משום דגזרו על יינם משום בנותיהם, בהרי"ל. ב)0ונראה מן האוצר דהיינו כשעשה השכר לשנה או לחצי השנה אבל בחבית אינו קרוי אוצר שאינו עשוי רק לזמן מועט, ותדע כי עיקר תערובת השמרים הוי מתחלת עשיית השכר כשנותנין אותו בחבית, וצ"ע בס"ג (ל"ת סי' קמ"ח). ג)0ונראה בעיני שהנותן מלח בבוסר כשיעור שנותנין לציר שוב אין להקפיד על מגע גוי ועל סחיטתו ומותר כמו אלונטית דבירייתא דמותרת שהמלח אוכל הוא ולא משרף, עכ"ל ר"י מניקול"א. ואפילו בדיעבד אסור משום דשייך ביה ניסוך כפר"ת, דפעם אחת לא נתבשלו ענבים ולא היה כי אם בוסר בעולם וכי סלקא דעתך [שלא] נהג איסור יין נסך אותה שנה לפיכך יש לאסור מגע גוי בבוסר לא שנא גדול ולא שנא קטון ואפילו אין שום ענבים בעולם ולא כדברי הטועים ואומרים שאין איסור מגע גוי בבוסר רק סמוך לבציר שיש ענבים מצויין בעולם וטועין לומר שאין איסור בבוסר רק משום גזירה אטו יין וטועין ומתירין בוסר במגע גוי כל זמן שאין ענבים בעולם, וטעות גדול הוא דלאו משום גזירה הוא אלא משום דגם בבוסר גופיה שייך ניסוך כפר"ת, וכן הלכה למעשה לאסור כל מגע גוי בבוסר כל זמן אפילו אין שום מיני ענבים בעולם, עכ"ל. ד)0וכן יין המעורב בתבשיל או במוריס שנגע בו גוי בתערובת וכן הניליא"ש שנתערב בהן יין או חומץ שנגע בהן גוי, עכ"ל תו' (ע"ז דף כ"ט ד"ה אי). פי' קודם שהרתיח על האור מותר בדיעבד כדמשמע בתוספתא (עיין ע"ז דף ל' תוד"ה אלונטית). דקאמר אלונטית של גוים אסור מפני שתחילתו יין — פי' שהתחילה יין של גוי — משמע הא אם תחילה מיין של ישראל מותרת אף על פי שנגע בה גוי, בהרי"ל. ומיהו במוריס אין להתיר לפי שרוב פעמים היין צלול [צף] למעלה בלא תערובת, ומיהו חרדל שקורין מוטרד"א שהוא עב הרבה נראה להתיר בדיעבד אבל לכתחילה יש להיזהר מאוד. דין חי שנתערב ביין מבושל ונגע בו גוי אם יש רוב יין מבושל הדבר ידוע דשרי מידי דהוה אאלונטית אך בהפסד מועט אין להקל פן יבא לידי מכשול גדול שמא יתירו אף במועט, עכ"ל תו'. (עיין במרדכי ע"ז סי' תתי"ז שהביא כן בשם תוספות). ה)0ואם לא נרחץ הקנקן בדיעבד אין לחוש שאפילו יין בתוכו נתבטל בס' ובתוך החבית אין לחוש שמערב בתוכו דמסרא סרי, אבל משקין כגון שכר או מי תפוחים שגרועין מיין מותר לשתות כשהביא מבית הגוי בלא ראייה שאין לחוש שיערב בהם יין כיון שהוא יוקר ממנו, עכ"ל תו' (ע"ז דף ל"ב ד"ה האי). פי' אלונטית הוא יין ישן ומים צלולין ואפרסמון והיוצאים מן המרחץ רגילים לעשות כדי לצנן, עכ"ל.
<h2>דף לא:</h2>
וישראל שמסר חבית שלו לגוי להוליכו מעיר לעיר וחתום בחותם אחד ולן בעיר שכולו גוים, אם רגילות להניח העגלה ברשות הרבים או בחצירות הפתוחות לרשות הרבים מותר דמרתת מעוברי דרכים ישראל, ואפילו לנים בבית והמפתח נעול נראה דמותר דקיימא לן כרבי אליעזר דאמר בחותם אחד מותר רק שיהיה מכיר חותמו כשחוזר ורואהו, וכשאדם שולח בכתב כך הוא חותם מועיל כמו מכיר חותמו, והיכא דנתקלקל החותם יש מדמין לטהרות מחמימי מרחי' דתניא (תוספתא טהרות פ"ח מ"ו) המניח כיליו בחלון של אוליירי"ן ונעל וחתם אע"פ שפתח פתוח וחותם מקולקל טהורים וכן חותם שאמרו אפילו טיט אפילו קיסם וכן יש לומר כל שכן ביין וכן קבל רש"י מרבותיו, ויש חוששין שמא יתחוב הגוי סכין בין הנסרים ומצריכין לכסות בדוק שקורין טי"ל בל"ע כל החבית וחותםא). א)0ומיהו אם לא עשה כן מירתת גוי שמא יבינו שהחבית ריקם ומותר וגם משום דחייש לקלקול דופני החבית, ותדע דבימיהם חיישינן לסתימה דמגופה אפילו היא של חרס כמו גוף החבית ובדופני חבית לא חיישינן. הלכה כרשב"ג דלא חייש לסתימה, פי' לנקוב המגופה ולסותמה, ואם יש מגופה על החבית מקרקע יבישה או נסר עור קבוע במסמרות מותר, וגם לא חיישינן שיסיר כל המגופות ויעשה אחרת כמוה דהלכה כרבי אלעזר דלא חייש לזיופא, אבל נעורת או מטלת אפילו תחוב בחוזק בפי החבית לא מירתת הגוי להסירן ולהחזירן ואין זה חותם. וחותם בתוך חותם כגון שמלא כל החבית חשוקים ועשה שולים כפולים משני צדדין, בהרי"ל.
<h2>דף לג.</h2>
וגושט"א וקינאש של גוים רבינו תם התירם בסוף ימיו בהדחה וכן המיימון (הלכות מאכלות אסורות פי"א הי"ז), אע"פ שמזופפין דלא הוי מכניסו לקיום, ונודות של עור אם הם אינם זפותים והם חדשים מותרים אבל אם הם זפותים או ישיניםא) אסורין לפי כי שמא מכניסו לקיום הם ובעי לכתחילה עירוי או הגעלה או מיישנןב). וחביות של גוים אע"ג דיעבד קינסא אסורג) מכל מקום מותר לכתחילה לכפותו על האש לעשות אש גדולה שהיד סולדת בדופני חבית מבחוץ ודי בכךד). וחביות של גוים מותר לתת לתוכן שכר או שאר משקין ולאחר שנתן בו השכר אסור לתת בו יין ואם נתן לתוכו יש אומרים שורף טעם הייןה). א)0פי' ישנים אפילו פעם אחת נקראים ישנים, עכ"ל. ב)0או מחזירן לאש עד שיתרפה הזפת מעליהן כשהן זפותין, ועירוי זהו כשנותן לתוכו מים ג' ימים ומערה ומחליף מים אחרים כל מעת לעת, ובתו' משמע דיש חילוק בין נודות של גוים לקנקניהם דנודות אפילו הם ישנים וזפותים אלא שנקלף מהם הזפת מותרין בהדחה שהרי אין מכנסן לקיום וחדשים שדומה שלא היה בהם יין מעולם אפילו הן זפותין צריכין עירוי אף על פי שאין מכנסן לקיום ולא משום היין הנתון בו בשעת זפיתא דהא איכא למאן דאמר דהוי כזורק מים לטיט אלא משום דכיון שהם זפותים אין ניכר בהן כל כך אם נתנו בהן יין מעולם והזפת בולע אפילו בפעם אחת אבל בקנקנים חדשים ואינם זפותין מותרין דודאי אם היה בהן יין מעולם היה ניכר כיון שאינן זפותין אבל ישנים ואינן זפותין או זפותין והם חדשים שדומה שלא היה בהן יין מעולם צריכין עירוי שהרי אינו ניכר בהם כל כך אם נתנו בו יין מעולם, והכי גרסינן שם (ע"ז דף ל"ג) נודות הגוים גדורים מותרים חדשים זפותים אסורים קנקנים של גוים חדשים מותרין ישנים וזפותין אסורין, ולפירוש זה משמע דחשיב נודות אין מכניסן לקיום וקנקנים חשיב מכניסן לקיום מיהו בירושלמי (ע"ז פ"ב ה"ד) אמרינן דקנקנים חדשים מותרים אפילו זפותין וישנים אסורין אפילו אינם זפותין, בהרי"ל. ג)0פ"ה שהכניס קיסמין לתוכו עד שנשרף זפתן מבפנים אסור דאין הזפת נופל לגמרי מכל וכל (ד"ה קינסא). ד)0דאין נופל הזפת שבפנים אלא על ידי חמימות מרובה לפיכך הסקו מבחוץ עדיף מבפנים. ה)0אומר השר מקוצי שאם הניח ישראל יינו בבית הגוי בלא הדחה בדיעבד לא אסרינן ליה לפי שלכתחילה מותר על ידי קליפה ולגוררו והקליפה של יין בטלה בס', עכ"ל תו' בפרק רבי ישמעאל.
כלי חרס חדשים רבינו שי' מצריך לעשות לתת בהן מים ג' פעמים כדי שיהא הכלי בלוע ממים, ור"ת מתיר אפילו אותן של גוים בהדחה ג' פעמיםא). א)0החרצנים והזגין של גוים מותרין לאחר שנים עשר חדשים, בהרי"ל.
<h2>דף לד.</h2>
עיסה יש מקומות שמחמצין אותה בשמרי יין ומיבשין אותה בתנור תחילה, ויש מתירין הפת כמו דורדיא דארמאי דשרי לבתר תריסר ירחי שתה והיינו שמרים והטעם לפי שנתיבשו הרבה וכל שכן כשנתיבשו בתנור, ור"ת אסר דהיינו דווקא שמרים שנתמחו במים ונסחטו אותן קרויין דורדיא אבל שמרים קמאי אותן שלא היה בהן מים לעולם אין מועיל ליבש בתנור ולא י"ב חדש (תוספות ד"ה דורדיא), וכן כתוב בתוספתא (עבודה זרה פרק ח' ה"ט) שמרי יין שייבשו אסוריןא). א)0מיהו (נראה דצ"ל עיסות דאמר או) שמרים של עבודה זרה לאחר שנתיבשו מותרין, עכ"ל.
<h2>דף נה:</h2>
גיגיות של ענבים דרוכין מותר להניח ליגע בהן גוי אפילו לכתחילה דאמר רב הונא אין נעשה יין נסך עד שיתחיל לימשך וזהו עד שיתן סל וגרגותני ולקח ישראל מיין שבסל, ומאותה שעה ואילך אם נגע גוי ביין שבגיגית נאסר הכל, ואם לא נגע רק בזגין ובחרצנין אין הכל נאסר אלא אם כן יש משקה טופח על מנת להטפיח שמחבר את הכל, ואפילו לא לקח ישראל מן היין שבסל נקרא המשכה כיון שהיין צלול נכנס בתוך הסל וניבדל מן הזגין ומן החרצנים, ולדברי רבינו ש"י אפילו בלא נתינת סל אלא שפינה הענבים אילך ואילך ויין כנוס באמצע נקרא המשכה ושמא הוא מיירי כגון שלא נשאר ענבים עד שולי הגיגית מקום שהוא כנוס שםא). הגיגית דרוכה ששהתה בבית הגוי ימים רבים אין חוששין שמא המשיך ממנה, וקשה דירושלמי אמר (ע"ז פ"ד ה"ז) והוא שלא העלם ישראל עינו ממנו, ויש לחלק בין גיגית שניכר חסרונה לגיגית שאינו ניכר חסרונה והירושלמי מיירי בגת שאינו ניכר, ואם נאמר שמא הגוי לקח מעל גבה מעט יין צלול שצללו מן הזגין והחרצנים ואחר כך החזירו הרי כבר פירשתי דבטל בס', וירא שמים יכסה בבגד וכורך חבל סביב וחותם החבל בקושרו ונותן אפר או עפר על גביו ודבר זה טוב שלא יתן גוי מים, ואם יש ברזא בגיגית צריך לחותמה אם לא שיודע וניכר כשמסירין אותהב). א)0וכן נראה מדלא פריך רב הונא מההיא דתנן אף על פי שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח דעל כרחה כשנוטל בידו יש שם מעיין אלא שמע מינא משום דאיכא לאוקמי כשיש ענבים בשולי הגת. גיגית שזב ונוטף ממנה יין דרך שוליה ונתן כלי תחתיה לקבל ניצוצות היין אפילו חזר ושפך היין לתוך הגיגית הואיל ולא ניחא ליה אין זו המשכה, וראייה מן התוספות (ד"ה אמר ר"ה) הלוקח עביט של ענבים מן הגוים ומצא תחתיו גממיות מותר בצדו הגממית אסור משמע דתחתיו לא חשיב המשכה הואיל ולא לשם המשכה עשאה מסתמא אבל מצדו עשאה במתכוין ודמיא להמשכה בבור, עכ"ה. יש רוצים למצא חן בעיני הגוים והיו דורכים עם הגוי בגיגית קודם המשכה ושמע רבינו תם והקפיד ורצה לנדותם אם לא ישובו כי אולי יש לאסור לפי [משנה] אחרונה גזירה לפני המשכה אטו אחר המשכה, אך משמע מתוך פר"ת שלא הקפיד אלא דווקא על הבני אדם אבל היין לא נאסר. גיגית שהיא דרוכה ועדיין לא המשיכו ממנה ורוצה ישראל או גוי ליקח ממנה בכוס לנסות אם הוא טוב אם לא יקח יין וענבים יחד כדי שלא תחשוב המשכה ותאסר כל הגיגית אם יגע בהן הגוי אחרי כן, אמנם אפילו לקח בכוס יין צלול יכול להיות שאינו נחשב המשכה בשביל דבר מועט כזה וגם לא נתכוין להמשיך כי אם לנסות, אבל אותו שבכוס חשוב יין ונאסר במגע גוי, ואם אחרי שנאסר אותו שבכוס החזירו לגיגית דרוכה הכל מותר ואפילו נמשך מן הגיגית מטעם סלק את מינו כמי שאינו וזגין והחרצנים שקרויין אינו מינו לרבא (ע"ז דף ס"ו) ורבים עליו ומבטלן, ואפילו לאביי (שם) מכל מקום מותר בס' לר"ת דפי' דדווקא יין [שנתנסך] לע"ז אוסר במשהו וכן כתב רבינו יוסף טוב עלם, עכ"ל ס"ג (סי' קמ"ח). שאלו לרבינו תם על יין נסך שהיה בקנקן וערבו אותו יין בחבית של ה' סאין יין, והשיב אם על ידי נצוק נתערב מותר דניצוק אינו חבור ואם היה מים בחבית כדי לבטל מעט יין שהיה בקנקן בס' אפילו נתערב בלא נצוק מותר דאמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו דהיינו המים רבה עליו ומבטלו, אבל בלא מים אינו בטל דיין נסך במינו במשהו, וכן הורגלתי בעירי לערב ג' כדי מים או ב' לכל חבית וחבית כדי להתיר על ידי סלק את מינו ושאינו מינו רבה, ואף על פי שפסקתי שסתם יינם בס' לא סמכתי להתיר לא לי ולא לאחרים רק בהפסד מרובה יותר וודאי התורה חסה על ממונם של ישראל ואני לא אחוס ולא אורה ושלום, עכ"ל. ואם שתה ישראל יין ועדיין היה בה משקה טופח ונשפך בו משקים אחרים ונגע בו גוי מותר דשלא במינו בנותן טעם, עכ"ל תו'. ב)0משום דדרך ברזא קרוי המשכה כמו בסל וכמדומה שראיתי שאסר רבינו יחיאל בהמשכה דרך ברזא, עכ"ל.
<h2>דף נז:</h2>
ומגע גוי בכונת ניסוך אסור בהנאה ובכונת מגע שלא בכונת ניסוך אסור בשתייה, רק פירשו הגאונים דגוי בזמן הזה אין עושה יין נסך לאסור בהנאה מידי דהוה אתינוקא) בן יומוב), ומגע גוי בידו שלא בכונת מגע או שהיה סבור שהוא משקה אחר מותר בהנאה ואסור בשתייה אפילו לראשונים, וכן נגע ליין על ידי דבר אחר בכונת (נגע) מגע אבל אם שלא בכונת מגע נגע על ידי דבר אחר מותר אפילו בשתייה כמו זרק אבן בחמתו לבור דקאזיל מיניה וביה דשרי בשתיה כפירש רבינו תם ויש מחלקיןג). א)0ור"ת ורבותינו שבצרפת פוסקין להחמיר בתינוק בן יומו לאסור בשתייה מגעו, עכ"ל. ב)0לפי מה שאמרנו יכול איש ישראל ליקח אותו מן הגוי בחובו, והמחמיר שלא ליקח אותו בחובו תבא עליו ברכה, מכל מקום אם נגע גוי ביין של ישראל מוכרו לאותו גוי שנסכו מאי טעמא שקיל מיניה מאי דאזקיה כדאמר רב אשי (ע"ז דף נ"ט) וכן נכון לעשות אם יכול, ולדברי המקילין נמי אין נראה להתיר ליקח יין שלא בחובו מן הגוי להשתכר דאסור להשתכר באיסור הנאה, עכ"ל ס"ג (סי' קמ"ח). [אין לקנות יין מגוי לשים בדיו ולא לשום משחא, עכ"ל תוספות]. קילור דיין נסך אסור בהנאה שאף סתם יינם אסור בהנאה אבל יין של ישראל שנתנסך מותר בהנאה גם ליקח יין בחובו מתיר ר"ת, עכ"ל (תשב"ץ סי' שע"ד). וששאלת על ישראל משוך ערלה אם מגעו עושה יין נסך דבר הפשוט הוא דאין מגעו [עושה יין] נסך בכך ואפילו לרב דאמר תינוק גוי בן יומו עושה יין נסך דלא פלוג רבנן בין גוי דבר כונה ובין גוי דלאו בר כונה אבל משוך ערלה ישראל שהוא ואבותיו הוחזקו מעולם בקדושה לא דניסוך יין נסך אינו תלוי במילה אלא בעובד ע"ז דמשומד אף על פי שהוא נימול מגעו עושה יין נסך וזה אף על גב שנמשך ערלתו לבו לשמים אפילו משומד לערלת כדאיתא בפרק הערל (יבמות דף ע"א) וכ"ש זה שמצטער על המשכת עורלתו. וששאלת אם יכול יהודי לשכור מרתיפו לשום בו יין נסך אסור כדתנן בפרק השוכר (ע"ז דף ס"ב) השוכר את החמור להביא עליו יין נסך שכרו אסור ואין חילוק בזמן הזה לזמן ימי תלמידים חכמים חכמי התלמוד, אבל לעיניין ליקח יין נסך בחובו מותר מפני שנראה שהוא נראה כמציל מידם. מעשה היה שנפלו השולים מן החבית מצד אחד ונעץ הגוי סכין בין נסר לנסר והגביה השולים מצד אחד ונגע הסכין ביין ואסר הר"ם נ"ע היין בשתיה דכל מגעו של גוי על ידי דבר אחר בכונה אסור בשתיה אבל שלא בכונה מחלוקת רש"י ור"ת רש"י אוסר ור"ת מתיר ופסק הר"ם נ"ע כרש"י לאסור מגע גוי שלא בכונה על ידי דבר [אחר] אך בשתיה — הגה"ה, ויש נוהגים היתר במגע גוי על ידי דבר אחר שלא בכונה כפר"ת0— ע"כ לשון תשב"ץ (סי' שע"ד). ג)0וזהו קרוי כחו של גוי ולא מגע ומטעם זה כשמסיר הגוי עץ קטן שתוחבין אותו בשופיר"ל בל"ע או שתחובו בתוכו אף על פי שנגע אותו עץ ביין כיון דיש לתלות שהגוי לא ידע מותר, ואומרים דלהכי מותר באבן שזרק בחמתו לבור לפי שאינו קל להזיק היין שבבור כיון שאינו אוחזה בידו, בהרי"ל.
דין להתיר מגע עבדים שמלו וטבלו ולא בעינן שם ע"ז שתשקע כרב ודלא כרבי יהושוע בן לוי דבעי המתנה י"ב חדשים וכן נוהגים באספמיא.
<h2>דף נח:</h2>
ואסור לגוי לתת מים לתוך יין כדי לעשותו טוב לשתות אבל שאר זריקות מותרותא). א)0אם זרק גוי מים במשקה שקורין קיטוא"ה אפילו בלא סיוע מותר דשפיכה הוי כזריקה וזריקת הגוי מותרת, עכ"ל תוספות (עי' דף ס' ד"ה כל).
<h2>דף נט:</h2>
גוי שתחב אצבעו לתוך (היין) חבית של יין או ברזא או היתה שם ברזא ונענעה לתוך היין והברזא ארוכה והוציאה או תחבה עד שנכנס לתוך החבית הכל אסורא), אבל אם אין הברזא עוברת עובי דופני החבית וניענעה לצאת מותרב), ואם הניח ידו מבחוץ על הנקב כדי שלא יזוב היין אין הלכה כרב פפא והכל אסור בהנאה לראשונים, ולנו אין נפקותא כלל כי בשתייה לעולם אסורג). א)0ויש מתירין כשלא יצא היין חוץ על ידי ניענועו, עכ"ל. ב)0ואם יש ברזא בחבית ואינה מהודקת היטב ובא גוי והדיקה מותר ובעינן דווקא שהיתה מהודקת כל כך שלא היתה ראויה לצאת מכח היין כי אז דמי לנוד שאם הגוי מכביד ידו על העור ושוקע הרי נוגע ביין על ידי העור ואפילו הכי לא הוי נגיעה אבל אם היתה רפויה כל כך שהיתה ראויה לצאת מעצמה אין להתיר, עכ"ל תו' (דף ס' ד"ה זיקא). ג)0ואפילו לפי' רש"י דפי' דעד הברזא חמרא אסור בשתיה מכאן ואילך שרי אף בשתיה הרי הוא בעצמו פסק דלית הלכתא כרב פפא דקים ליה כיחידאי, עכ"ל תשב"ץ (סי' שע"ז).
[מעשה היה שהיה על פי חבית עץ ומשימין אותו עץ בשעה שהיין תוסס ויצא היין דרך פיו, ושבר העץ ובא גוי ושם עליו ידו כדי שיכניס היין בתוך החבית, ואומר מורי הרב ר' יחיאל מפרי"ש ז"ל אם בא היין דרך בשול שהיין מבשל מלמעלה והיין שהוא יוצא דרך פי החבית נוגע ליין שבחבית ודאי אסור אבל כשהוא יוצא פי החבית בזריקה כמו שאדם זורק ואינו נוגע ליין שבתוך החבית מותר, עכ"ל תו'].
<h2>דף ס.</h2>
וגוי הנושא יין בכלי מלא אסור אפילו בדיעבד שמא יגע בו ודווקא בין ידיו אבל אם נושא במוט מותר, ואפילו בלי מוט אך שאינו קל ליגע דרך טבעתו מותר, ואם חסר הכלי מותרא), ונוד של עור בין חסירה בין מלאה מותר שאין דרך ניסוך בכך אע"פ שדוחק הנוד ומגיעו ביין, ומטעם זה התיר רבינו תם יין היוצא בין סדקי החבית וישראל שם הנעורות הבגד בין סדקי החבית והגוי תוחבו ומהדקו היטב וכן להניח בו חישוקים מותר אבל אם לא שם ישראל הנעורות או הבגד תחילה אסור, אך סביב השולים שקורין גאבל"א מותר דמפסיק חוריה השוליםב). א)0כיצד היא הנגיעה בגוי הוא שנגע ביין עצמו בין בידיו בין בשאר איברים שדרכו לנסך בהם אבל אם פשט ידו ותפשו ידיו קודם שיזיזנה ופתחו החבית מלמטה עד שיצא דרך היין למטה מידו לא נאסר היין, וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו אף על פי שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין, נטל כלי של יין והגביהו וזרק היין אף על פי שלא שכשך נאסר שהרי בא היין מכחו. הגביה ולא נגע ולא שכשך מותר, עכ"ל המיימוני (הלכות מאכ"א פרק י"ב ה"א), [אם גוי נוגע בקערה מלאה יין מבחוץ מותר ואם נגע גוי בתוך קיתון של יין ולא נגע ביין מותר, עכ"ל תו' (דף ע"ב ד"ה כחו)]. [רבינו יהודה היה מתיר כשהולכים לבית הכנסת וגויה נשארת בחדר לעשות המטות והיה היין בקנקן משום דמרתתא ולכתחילה טוב להזהר, עכ"ל תו' (דף ע' ד"ה שמע)]. ב)0והוי טפי מקטפריס. [וגם באמצע יש שמתירין בדיעבד לפי שגם שנסרים נפתחות מבחוץ מהודקות מבפנים, וצ"ע]. [גוי המטפח על פי חבית מרותחת כשהיין תוסס אסור בשתיה, מהרי"ל].
המשפיל קורה על גבי תפוח לא יניח לגוי לגלגל לבדו, ואין חילוק בין ג' כחות לב' כחותא). א)0רש"י התיר בגוי כשהגביה העגלה שקורין לימונין כדי להוציא סוסו שתחת המשוי ובאותה שעה היה מקלח היין וישראל לא סייע משום דכחו שלא בכוונה הוא, ואפילו היה מתכון שיקלח היין לתוך הכלי שתחתיו מותר הנשאר בחבית, וכן אם זקף החבית כדי שישפוך הכל כל זה שלא בכוונה, עכ"ל תו' (דף ע"ב ד"ה אמר רבא).
<h2>דף סט.</h2>
וישראל שהניח יינו ברשות גוי בלא חותם ויוצא ונכנס מותר ואם הודיעו שהפליג אסורא), והשולח חביות ריקניות בבית האומן לתקן אע"פ שהן בבית הגוי לזמן מרובה אין רגילות להשתמש בהן מפני שהן גדולים. ופירש רש"י דמה שאנו חוששין למגע גוי לזייף היינו במקום שיוכל לשים מים או יין תחת אותו שלוקח ושיש לו שהות אבל בשביל מגע שהוא בחנם בלא ריוח לא טרח, ושמא לא פירש רק בחבית אבל בכלי מגולה רגילות הוא ליגע דרך מתעסק היכא שיוצא ונכנסב). א)0מעשה היה באחד ששלח יין ביד גוי וישראל עמו ונתפס הישראל בדרך והיה תפוס ב' ימים והוליך הגוי היין יחידי והתירו מהר"ם נ"ע אם היה החבית מגוף. ואומר יין נסך של גוי אסור בהנאה אבל של ישראל שנתנסך מותר בהנאה, ולמזוג לגוי יין נסך אסור ואם ימחו לא יקבלו ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וכמה פעמים נתמהתי איך פשט ההיתר אך מיין שלנו מותר למזוג ולמה לא. ואם שולח יין או בשר ביד גוי וישראל עמו והישראל הולך לעשות צרכיו ומניח הבשר או היין יחידי ביד גוי ולא הודיעו שהפליג מותר. ומה שהגויות נותנות יין נסך לתינוקות ישראל ושאר איסורין אין למחות בידם דקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו אמנם אסור לומר לגויה להאכילו ולהשקותו דבר איסור ולא כפינן להו כדאיתא פרק חרש (יבמות דף קי"ד), לשון תשב"ץ (סי' שפ"ב). ב)0בולשת — פי' חיל שאין להן מושל — שניכנס בעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות, אפילו פתחו יותר מכדי צורך שתייתם והיה לנו לומר הואיל וכולי האי פתחו ודאי אחר ממון חפשו וטרודים בגניבתם ואין פנאי לנסך אפילו הכי כיון שאין להם מושל ועוד שעם רב הם ואין על מי לצעוק מן ההזק שיעשו ודאי נסכו ועשו כרצונם, אבל אם בורחים משאגת שום דבר ונמצא גוי מתחבא בין החביות היין מותר שהגוי ירא פן נתחבאו שם ישראל כמו כן, חביות סתומות מותרות בשעת מלחמה אילו ואילו מותרים לפי שאין פנאי לנסך. צריך ליזהר כשהולכים מן הבית ומניחים בביתם עבדים ושפחות שיעשו להם התראה שלא יכנסו במרתף ואז אם ימצאם שם שרי כיון דלית להו לאשתמוטי מיהו גם כי לא התרה בהם היכא דלא ננעל המרתף שרי כדאמרינן (ע"ז דף ע') כל דלהדי בזעא שרי, ומיהו היכא שהדלת פותח ונועל גם כי לא הניחו הישראל נעול ומצא הגוי בתוכו ואין המרתף נעול אסור דחיישינן דנעלו הגוי בשעה שנגע, עכ"ל תו'.
<h2>דף ע:</h2>
והיכא שהשומר אומר לבעל הבית נתנסך יינך נאמן, ואם אחר אומר כך הרשות ביד בעל הבית לומר איני מאמינךא), ודווקא הכחשה דבעל היין מהניא אבל אם הוא שותק שתיקה האוסרות אסור לכל ואין מועיל הכחשה דאדם אחר להתיר אפילו לעצמו ואם שתק נאמן, ואומר רבינו תם [ו]רבינו אלחנן דדווקא בדבר שיכולים לידעב), ומה שאמרנו שאינו נאמן כמכחיש היינו בדבר שאין לו להוכיח דבריו אבל אם אומר (לא) [לו] בא וראה עדיין הגוי נוגע בו אז נאמןג). א)0ואפילו נאמן ליה כבי תרי, כדפר"ת ורבינו אלחנן בשם רבינו קלונימוס איש רומי בגיטין, וגם היה אומר רבינו יחיאל בשם רבינו יהודה שמלמדין בעל הבית לומר שאינו מאמינו, עכ"ל. ב)0ואפילו במקום שיש לו לידע אם שותק לפי שעה ואחר כך מכחיש ואומר כי מה ששתק היה לפי שהיה מחשב אם הוא אמת לא הויא שתיקה כהודאה כדאמ' פרק המפקיד (ב"מ דף ל"ז) שתיקה דהכא לאו כהודאה דמיא, עכ"ל (עי' קידושין דף ס"ה תוס' ד"ה נטמאו). ג)0אמר רבא (גיטין דף נ"ד) אשכחיה ולא קאמר ליה והדר אשכחיה ואמר ליה אינו נאמן לפי שיש לנו לומר שעל ידי שנאה הוא עושה כך, משמע הא אמר ליה מיד נאמן בכל עניין אפילו אין בידו ואפילו אין שותק והלכתא כרבא לגבי אביי, ובעיניין זה יש ג' דינים, כל מי שהיה בידו כגון ההיא דהיה עושה טהרות נאמן ואפילו לא היה שותק דמי יכול להכחישו, ובדבר שאין בידו לעולם כגון אכלת חלב ושורך נרבע אי שתיק מהימן ואי לא שתיק לא מהימן, ובדבר שאין בידו עתה אבל היה בידו פעם אחרת בהא פליגי אביי ורבא כדפ' רש' התם גבי טהרות שעשיתי עמך דלרבא היכא דאשכחיה ואמר ליה נאמן ואפילו אינו שותק והלכה כרבא כדפי', ושותק דאמר בשמעתין דנאמן הני מילי בדבר שיש לו לידע כגון שאמר לו נתנסך יינך בפניך דומיא דאכלתי חלב אבל אם אמר לו נתנסך יינך שלא בפניך ושותק אותה שתיקה אינה כהודאה שלכך לא השיב לפי שלא היה יודע בירור הדבר. ומה שאמרנו דדבר שאינו בידו כי אינו שותק לא מהימן היינו בגברא דלא מהימן ליה כבי תרי אבל מהימן ליה כבי תרי מהימן כדאמר גבי סמיא דקאמר רבא דנאמן אף על פי דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים כל שכן ממילי אחריני דנאמן ופי' מהימן עליה כבי תרי ר"ל הכי כלומר אתה מכיר בו שלא היה אומר האיסור אם לא היה יודע בודאי שהיה אסור וגם הוא מיושב ואינו ממהר לומר כך היה המעשה אם לא קים ליה בגויה דכן היה המעשה בלי פקפוק, ורבינו יחיאל מפריש היה אומר דלא אמרינן מהימן עלן כבי תרי מהני לאיסור אלא דווקא גבי זינתה אבל בעלמא כמו גבי יין וגבי שאר איסורין יכול לומר לעולם דלא מהימן ליה ודוחק. וריב"א אומר דמה שאינו נאמן לאוסרו הני מילי לבעל הבית שהפסידה שלו אבל לשאר בני אדם אסור ודוחק הוא לומר הכי. וכשאדם עושה חבירו שליח לשמור יינו או להביא מבית המרתף נאמן דהיינו בידו ומהימן עליה כבי תרי כשסומך עליו והא דבעינן שותק היינו דווקא היכא דלא עשאו שליח, עכ"ל התו' בפרק האומר בקידושין (דף ס"ה ד"ה נטמאו). המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן והביא בשר או יין וגבינה [ודג חתוך] הרי זה מותר ואין צריך לשאל עליו אף על פי שאינו מכירו אלא יודע שהוא יהודי בלבד ואם מוחזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אילו אסור להתארח אצלו ואם עבר ונתארח אינו שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליו, עכ"ל המיימון (הלכות מאכלות אסורות פי"א הכ"ו). ויש לחוש לדבריו ולבדוק כדאמרינן גבי בעל מום דמצי אמר ליה שלח ואחוי, עכ"ל בפרק האומר (שם בתוספות ד"ה נטמאו).
<h2>דף עב:</h2>
וגוי המריק מכלי אל כלי אם הוא יודע שהוא יין אסור בשתייה ולראשונים בהנאה, ודווקא היוצא לחוץ אבל מה שבפנים מותר דפסק רבינו תם דנצוק אינו חיבור ואפילו למאן דאמר נצוק הוי חיבור אין חיבור על ידי קיטוףא), ולא יסייע גוי לישראל לכתחילה להריק מחבית לגיגית דילמא מיתשלי וסומך על גוי, והיכא שהוא סבור שהוא משקה אחר מותר אפילו בשתייה, וכן אם נושא יין ושלא בכונה נפל מן היין לחוץ הכל מותר אפילו מה שבחוץב). א)0בדבר מועט נהגו לפסוק דניצוק חיבור אבל בדבר מרובה נהגו להתיר. אם ישראל מוזג מיין כשר בכוס של איסור ואינו פוסק היין אם אין בכשר ס' מן האיסור לפרש"י אסור ואם פוסק אינו אסור, עד כאן לשון תו' (ד"ה אמר). למאן דאמר ניצוק אינו חיבור מותר לשתות ישראל וגוי בקנישקנין שהוא כלי מוקף קנים כשמוצצין אחד מן הקנים כל הקנים מתמלאין ויכולין לשתות זה בקנה זה וזה בקנה זה ואינו מותר אלא אם הישראל קדם ופסק מלשתות קודם הגוי שאם הגוי היה פוסק קודם היין שנגע בו הגוי חוזר ומתערב כאחד, בהרי"ל. ב)0ואסור לישראל להריק יין לכובא והגוי מינדיד הכובא בשעה שהיין מקלח לתוכו הוה ליה כנוגע בקנה כדפירש רש"י וריב"א גבי גוי אכובא וישראל אדנא שרי, בהרי"ל.
<h2>דף עד:</h2>
וגת של גוים שדרך בה גוי אם אינם זפותים של עץ ושל אבן ינגב ואם זפותות צריך קילוף זפת, ודין זה בשל אבן ודרך בה ושל עץ אפילו לא דרך בה, ושל חרס אפילו קלף הזפת אסורה אלא מיישנה י"ב חדש ומערה או מחזירה באור, ואם הגת של ישראל ודרך בה תחילה ואחר כך נוגע גוי ביין שבגת לאחר שהתחיל לימשך או אפילו דרך בה הגוי אחרי כן אין צריך רק הדחה, ואפילו זפותה צריכה קילוף זפת ואם יש בה נעורות פשתן או בלאי בגדים בין נסר לנסר אפילו אין זפותה לא סגי בניגוב אלא בעירוי, וכן הדין במשפך שקורין אנטוני"א בל"ע, וחכמים אומרים בגת של חרס ומשפך של חרס אף בניגוב ומשהין אותו י"ב חדשים, וגם כלי המדה כגון המוריא וההין שרגילין למוד בהן מנהג הוא להחמיר כמו במשפך לעשות ניגוב אם אינם של חרס ואם הם של חרס אין להם תקנה רק השהאה י"ב חדש או עירוי ואם זפותין צריך לקלף הזפת, גגיות גדולות אם רגילים לדרוך בהן ודרך בהן גוי תחילה יש להן דין גת להצריך ניגוב כי אין לומר כי בגת דווקא צריך ניגוב שנכנס בה היין בכובד הקורה ובדוחק דלא היא דבגת שלהן לא היו דורסין כי אם ברגל ולא היה להם קורה כי אם בבית הבד כדאמרינן (דף נ"ו) מהו לדרוך עם הנכרי בגת ומקשה והא מנסך ברגל ואפילו הכי מצריך ניגוב הוא הדין בגגיות שלנו. ודין ניגוב מים ואפר ד' פעמים ב' פעמים אפר וב' פעמים מים, ואם יש בהן לחלוחית מקדים האפר למים ואם הם יבשים מקדים המים לאפר כדמחלק בפרק בתרא דעבודה זרה (דף ע"ה), ואין להצריך לכל היותר כי אם ב' פעמים אפר וכן מים, אבל לא דרך בהן כבר עברו י"ב חדש אין צריך ניגוב ואם דרך בהן בדיעבד היה מתיר רבינו תם מטעם דאיסור הניגוב בטל בס' (דף ע"ג). סל וגרגותני של גמי ושל שיפא ושל קנים של גוים לא סגי בניגוב אך מניחין תחת מעיין שמימיו רודפין וחריפין או תחת צינור שמימיו מקלחין, אבל של ישראל ונגע בהן גוי סגי בהדחהא). א)0כלי הגת של גוים כגון הדפין והעדשים והלולבין מדיחן, ופירש בערוך דעדשים הוא גלגל של ניצי עגיל, ועקלים של נוצרים פירש בערוך שוטים, שק שמשמרין בו שמרי יין של צמר מנגבה של שער מדיחה של שש מישנה י"ב חדש ואם יש בו קשרים מתירן, וכן הסלים והכפיפות שדורכין בהן אם הם תפורין בחבלים מנגבן ואם הם תפורין בפשתן מיישנן י"ב חדש ואם יש בהם קשורים מתירן, זה הכלל דמיישנן ומערה והגעלה מועיל לעולם אבל לפעמים דסגי בהדחה בעלמא, והגעלה בחבית התיר ר"ת בעניין זה שפותח החבית משוליה ושופך לתוכה מכלי ראשון ומגלגל אחרי כן החבית כדי שיעברו המים בכולה ושמא יש להקל משום דתשמישו בצונן, בהרי"ל.
